משה גילצר, בוגר תוכנית 'מובילים בשלטון המקומי', הוא גזבר עיריית תל אביב עשרים ושתיים שנה ועובד בה כבר קרוב לשלושים שנה. הוא גר בפתח תקווה. נשוי לאריאלה, שופטת, סגנית נשיאה של בית הדין לעבודה בתל אביב ולהם שני בנים. הבן הגדול, הלך בדרכי אביו והוא מנהל אגף בכיר בעיריית פתח תקווה, ועד לפני מספר ימים, בתור מג"ד של גדוד חילוץ בצה"ל, היה בשירות מילואים פעיל. הבת סטודנטית לרפואה.
מאז שסיים את לימודיו בתוכנית, לפני מספר שנים, החוויות ורשמיה עוד מלווים אותו. החיבור בין הלימוד מהמקורות לחיים המקצועיים היה חידוש גדול עבורו. לתפיסתו, דווקא העובדה שהמקורות ישנים ולא אקטואליים, אפשרה למידה אובייקטיבית והסקה לכאן ועכשיו. אפילו בתור בוגר חינוך ישיבתי, מגוון המקורות, משניות ותלמוד או ספרות עברית ומשוררים, גם כאלה מהקוראן, העשירו אותו. מגוון העמיתים, ראשי ומזכירי עיריות שהגיעו מרקעים שונים, העשיר את הלימוד והחיבור בינם בנה רשת היכרויות שעד היום עוזר להם מקצועית.
"במיטב שנותיי הייתי בלא מעט קורסים והשתלמויות רציניות ביותר, קולות היתה התוכנית המרשימה ביותר והטובה ביותר שהשתתפתי בה. השילוב של המקורות, למידה מדיסציפלינה לכאורה לא קשורה בכלל, הניסיון, והסיפוריים האישיים הנוגעים ללב, היה מנצח. התרומה הייתה ענקית להחלטות יומיומיות במימד המקצועי, בתור ניהול ומנהיגות, ובתרומה האישית להעמקת ידע יהודי. הרגשנו איך זה מחבר אותנו גם בזמן אמת"
התקדים היה מוצלח ומשה החליט לשתף את עובדיו בחוויות הלימוד ולקיים תוכנית למנהלים הבכירים של מנהל כספים. התוכנית הותאמה לעבודה עם צוות ושילבה גם את המישור האתי והמוסרי בעבודה היומיומית עם הכספים. התגובות של המשתתפים היו טובות מאוד, הוא משתף בהתלהבות, וכולם מציינים שיצאו באופן אחר ממה שנכנסו.
היתרון הגדול היה הגיבוש. "מדובר בפורום מנהלים בכירים, שתחתיהם למעלה מאלף חמש מאות עובדים, מחזור כספים של מיליארדים. ככל שאתה יותר בכיר גם האגו מתחזק. היו מנהלים צעירים ואנשים מבוגרים ממני, מגוון שונה סוציולוגית, ונוצרה ערבות הדדית. לכאורה, ניתן לשאול למה שמנהל אגף הארנונה, חשוב שיהיה בקשר עם מנהל אגף חשבות? בסופו של דבר, התבהר לכולנו שזה תורם לעבודה"
גולת הכותרת של התוכנית הייתה סמינר השבת. הם הקפידו להשאיר את הקונפליקט המבעבע של שחווינו כחברה בשנה שעברה בחוץ ולייצר בועה משלהם. השבת הייתה עם גוון מסורתי, כל אחד קיים אותה כפי שנראה לו. העיסוק ביהדות היה כתרבות, חוכמה מלפני אלפיים שנה שיכולה ללמד גם לימינו.
"בדיעבד הבנתי שלפני השבת חלק ראו בהשתתפות עונש. לאדם עובד, שבת זה זמן לנקות את הראש ולעזוב את המשפחה, בשביל השתלמות זה לא משהו טבעי. בסוף היתה חוויה חזקה ומעצימה של יחד. כל הטקסים של שבת ויחידות הלימוד היו רשות וכולם הגיעו וכולם הביעו שביעות רצון מתכני השבת ומהשתתפותם".
בימים אלה משה מתחיל תכנית חונכות אישית בקולות, חברותא של מנחה-עמית שבה יחד מקדמים מיזם ובונים פרויקט דרך הכלי של לימוד בית מדרשי.
עיריית תל אביב קלטה קרוב לעשרים אלף מפונים. רק לפני זמן מה נקלטו תושבי קיבוץ רעים בתל אביב לתקופה ממושכת עד לשיבתם לקיבוץ במתחם שהעירייה פעלה להסדרתו, העירייה פועלת לייצר שגרה בחירום עבור לתושבי העיר, כיכר החטופים במתחם מוזיאון תל אביב פעילה ודורשת תשומת לב של העירייה. בניגוד לתדמית הלא מוצדקת שניסו להדביק לתל אביב, עשרים אלף מתושבי העיר נמצאים בשירות מילואים פעיל. מצב החירום המתמשך מייצר עומס בלתי רגיל ולמרות זאת ישנה עשייה יוצאת דופן בשטח, שלטענתו, עוד ידובר בה.
"הרעיון הוא לעודד רוח של אחדות. ויהיה טוב. לא יכול להיות אחרת. האסון שקרה לנו הוא בלתי מובן, ובאסונות בלתי מובנים יוצאים דברים בלתי מובנים, כמו שאחרי השואה שהייתה האסון הגדול שהיה לנו, הוקמה מדינת ישראל, כך אולי גם אחרי האסון הגדול הזה תוקם מדינת ישראל פעם שניה…".
