פרח סבאק בוגר תוכנית 'מובילים בשלטון המקומי' 2023, הוא מזכיר המועצה של חורפיש בעשרים ושלוש השנים האחרונות. פרח מתעקש לשמור על התפקיד המסורתי של "מזכיר המועצה" ובחר שלא להפוך למנכ"ל המועצה, שהיא משרת אמון. בכך, הוא מרגיש שהמחויבות שלו היא קודם כל למועצה ולתושביה. פרח יליד חורפיש ומתגורר בה לצד הוריו אחיו ואחיותיו. את חורפיש הוא מגדיר כ'מקום הכי יפה אבל בעת הזו שברירי בגלל המצב הבטחוני בארץ ובצפון ב פרט '. הכפר הדרוזי הציורי בן 600 שנה, נמצא בתוך שמורת טבע הר מירון, מעל לנחל כזיב, ואנשיו חיים בהרמוניה עם הטבע שמרו וממשיכים לשמור עליו. אחוז ניכר מתושבי הכפר משרתים בצבא, במשטרה ובשב"ס ואחרים עובדים במוסדות החינוך או במפעלי התעשייה סמוכים.
פרח התחיל את דרכו כמורה למדעי המחשב , וחיפש תפקיד מפתח לשנות באמצעותו דברים. חשוב לו לשנות להוביל שינויים בכפר הן בתפיסה,ובהתנהלות . "הייתי רוצה להשתוות עם השכנים שלי למשל איזורי פיתוח, תעשייה, תשתיות. שחורפיש תתפתח ותחזיק את עצמה. חלום לחוד ומציאות, אין מקום במגזר המיעוטים שמשתווה למקומות היהודים".
חורפיש נמצאת בטווח של חמישה קילומטר מגבול לבנון, ורוב היישובים הסמוכים פונו. מתוך שמונה יישובים שלא פונו, שלושה הם ממגזר המיעוטים. "אנחנו שומרים על הצפון. אני מאמין שרוב התושבים ממילא לא היו מתפנים, אך הייתי רוצה שתהיה לי אופציה לפנות נשים ,ילדים וזקנים". המצב בכפר מאוד נפיץ ושברירי. אחוז ניכר מהתושבים במילואים, "שני חיילים מחורפיש נפלו במלחמה. למרות שהכפר כבר לא קטן, אורח החיים הוא כזה שכולם מכירים כאן את כולם". מוסדות החינוך נסגרו לגמרי בתחילת המלחמה ולאחר מכן נפתחו בתנאים מגבילים, שאפשרו לכל ילד ללמוד יום אחד בשבוע. לאחרונה יש יותר הקלות. בחודשים האחרונים התארחו בכפר למעלה מ-700 חיילים.
לימוד של טקסטים מהתרבות היהודית השפיע על החשיבה היומיומית שלו בפרספקטיבה שכל טקסט נותן. הוא ראה כי בכל שורה יש משהו חבוי. "תמיד הייתה לי מחשבה למה המדינה והעם היהודי מתנהגים ככה? הלימוד של הטקסטים עזר לי להבין מה העם היהודי עבר, ואת המחשבה וההתנהגות של קברניטי היישוב של הממשלה והמדינה".
"כדי לחיות עם האחר אתה צריך ללמוד ולהבין אותו. אין יותר חשוב ללמוד מישהו מאשר להבין את הדת שלו. כל הדתות בנויות על אהבת האחר והאלוהים. זו התכלית של העולם. התרחקנו מהדת ובגלל זאת אנחנו מחטיאים את המטרה. אין דת שלא מטיפה לשלום, אהבה, חמלה וקבלת האחר. הבעיה שלנו היא הפרשנות של הדת. הפוליטיקה של הדת".
החיבור עם האנשים בקבוצה היה עבורו משמעותי. הקבוצה הייתה הומוגנית מבחינת הבכירות של חבריה בשלטון המקומי אך הטרגונית מבחינת הייצוג החברתי בה וכללה את כל הרבדים של החברה הישראלית- יהודים, דרוזים, מהגולן מהמשולש. הגיוון הזה האיר את עיניו בפרספקטיבה 'אחרת'. אחד הקשרים המשמעותיים שנרקמו היו עם אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש מועצת שער הנגב, שנפל ביום הראשון של המלחמה. הייתה להם תוכניות לעשות פרוייקט של מפגשים בין נוער חורפיש לשער הנגב, "אבל הגורל עשה את שלו". הקשר עם הקבוצה התחזק במשלחת לניו יורק "פתאום לחיות עם אנשים לשמונה ימים. נחשפנו לצד אחר של כל החבר'ה. זה כמו ההבדל בין תקופה האירוסין ל אחרי החתונה שבה החתן והכלה באים יפים, כל אחד מבלף את השני, ואחרי שמתחתנים, אז כל האמת מתגלה. התברכנו בקבוצה באנשים מדהימים".
בניו יורק הוא נחשף לתופעות שלא ידע שקיימות בעולם היהודי – כמו רבנים מהקהילה הלהט"בית. כאדם שהגיע מחברה שמרנית, זה היה לו לא קל. "כל אחד הגיע עם ארגז כלים. וההרגשה שליוותה אותי בהתחלה היתה למה צריך לשנות את זה? לאנשים כמוני, יש מסורת, יש דרך. התחושה היתה שצריך להתחשב גם כן באנשים השמרנים כמוני, דתיים וחרדים". למרות הבדלי התפיסות סביב הנושא הזה, הוא יצא מהמשלחת עם כמה רעיונות לשיתופי פעולה עם הקהילה היהודית בניו יורק. הדבר החזק ביותר בשבילו היה לראות את הערבות ההדדית בין היהודים ואת העזרה וההתגייסות לכל יהודי באשר הוא. "עכשיו בזמן המלחמה, מה לא עשו הקהילות היהודיות בעולם למען המדינה. איך זה שיש להם קשר כזה אחד עם השני? רציתי לאמץ את זה אלינו, יש דרוזים בכל העולם, הלוואי עלינו קשר כזה".
