מייק ברמן, יזם ומנהל חברות היי טק בתחום המכשור הרפואי, הוא חבר וועד מנהל חדש בקולות. מייק חי על הציר שבין ארה"ב לישראל. הוא יליד ארצות הברית, גדל בצפון מדינת ניו יורק, לאחר שנישא ליהודית, כיום פרופסור לביולוגיה, וכאשר סיים את לימודיו במנהל עסקים הם עלו לארץ, גרו ברחובות, שם כתבה יהודית במכון ויצמן את עבודת הדוקטורט שלה. לאחר חמש שנים חזרו לארה"ב. מייק הצטרף לחברה בשם "בוסטון סיינטפק-" אחת ה חברות המובילות בתחום קרדיולוגיה.
הם התגוררו במיניאפוליס, ושם גידלו את שני בניהם אורן ונח. מייק ויהודית היו מעורבים בפדרציה היהודית, ובבית ספר היהודי המקומי. עוד בילדותו היה חניך ומדריך פעיל בתנועה הציונית 'יהודה הצעיר' ועד גיל עשרים ושתיים עוד הדריך במחנות הקיץ שלה. גם ילדיו והמשפחה כולה, אחיו של מייק וילדיהם, גדלו על ברכיה. "יהודה הצעיר היא תנועת נוער ציונות כללית באמריקה, לכלל היהודים שחיים שם, גם דתיים. היא השפיעה וממשיכה להשפיע על נוער יהודי אמריקאי בצורה עמוקה ביותר, להיות פעילים בקהילה היהודית, לחנך לציונות, ואף מעודדים עליה". הפעילות כוללת מחנות קיץ וקורס שנתי בישראל , יש בתנועה קרוב לשלושת אלפים חניכות וחניכים בארה"ב. גם בתל אביב, ובירושלים ישנם מרכזים של התנועה לחבר'ה אחרי תיכון ואוניברסיטה שמגיעים לישראל לשנה, או במהלך לימודים, שם מקיימים פעילות ואף נמצאים בקשרים עם תנועת הצופים. מייק כיהן כיושב ראש העמותה, כאשר 'יהודה הצעיר' יצאה מסמכותה של 'הדסה' בעקבות המשבר הפיננסי שחוותה התנועה. הם עמלו לגייס צוות ראשוני, תרומות, וליצור קשר עם קרנות על מנת להעמידה כתנועה עצמאית.
לפני 12 שנה מייק ויהודית חזרו לארץ. היא עברה מאוניברסיטת מיניסוטה ללמד באוניברסיטת תל אביב. הוא העביר את הניהול של חברות הסטרטאפ בארה"ב והעביר את הפעילות לישראל. הבן הבכור, אורן, גר בפילדלפיה עם אשתו ושתי הבנות. הבן הצעיר, נח, עשה עליה במקביל אליהם וגר בארץ, ברמת גן עם אשתו והבן ועובד בתחום של אנרגיה סולארית. "בגיל צעיר הוא החליט שהוא רוצה לעלות לארץ. ואחרי שנתיים של דיבורים החלטנו גם אנחנו לחזור. מאז, אנחנו פה. זה לא תמיד קל, אבל תמיד מעניין. החיים פה ושם מאוד שונים. אנחנו מרגישים בבית גם פה וגם שם. יש לנו חברים, משפחה, ועבודה גם פה וגם שם. כשעלינו לארץ ב-79 זה לא היה קל, אבל זה היה פשוט- ציונות. לפני 12 שנה כשחזרנו- היה קל יותר אבל כבר יותר מסובך – יש לנו נכדות בארצות הברית… בישראל הקשר ליהדות יותר טבעי, יש ביטוי 'אם שואלים את הדג איך המים, הוא עונה איזה מים?!' בישראל אנחנו בתוך המים".
מייק חושב שהקשר עם יהדות ארה"ב היום הוא חשוב מאוד. "לאור הפילוג בתוך ישראל, ומה שקורה עם האנטישמיות בארה"ב, יש המון נוער יהודי שמזדהים עם הערכים האוניברסליים של העולם ופחות איכפת להם מהערכים שקשורים ליהדות. הרבה מהם טועים לדעתי. הם רואים מה שקורה במזרח התיכון, ומעדיפים להיות יפי נפש ולהתעלם מהזכויות של מה שקשור ליהודים. אני בעד ערכים אוניברסליים, אבל גם בעד שכל עם יוכל לחיות על פי ערכים הלאום שלהם. לנו העם היהודי מגיעות בדיוק אותן זכויות כמו של כולם, מגיע לנו לחיות בבית יהודי. מי ששולל את זה הוא אנטישמי. אנחנו צריכים להיות אחראיים כלפי אחרים- העולם והפלסטינאים, אסור לנו לשלול את הזכויות שלהם, אבל זה לא אומר שאסור לי לתמוך בזכויות שלי".
ההפגנות בארה"ב, לדעתו, קשורות לשלילת הזכויות שלנו כיהודים. "הרבה אנשים שתומכים בזה- לא מבינים ומבטאים בורות ורשעות. אני רואה איך שזה קורה. מה שמפתיע אותי שאנשים שכל כך מאמינים בזכויות אדם יכולים לא לראות את הזכויות של היהודים. היהודי נתפס כלבן ופריבילגי. ההיגיון באמריקה הוא פשוט- מי שמסכן צודק. אחד החברים שלנו- אילן גילון, שהיה מין עובד סוציאלי של המדינה, היה לו במשרד בכנסת תמונה של אחמד יאסין תחת הכותרת 'לא כל נכה צדיק' ".
החזון של מייק, שיהיה שקט ושלום ושלווה בישראל, ושנוכל להקדיש זמן לדברים רוחניים ותרבותיים יותר, ללימוד ותרבות. לאחרונה מייק הצטרף לוועד המנהל של קולות. "הפעילות של קולות נראית לי מאוד חשובה. לעזור לישראל להגדיר מה זה יהודי ומה זה דמוקרטי. מדברים על זה כל הזמן כסיסמא, אבל מה זה בפועל? ארגון כמו קולות יכול להיות חשוב בשיח הזה, איך להגדיר ואיך להשפיע על ערכים דמוקרטיים ויהודיים. המצב כיום קשה, כולנו מתמודדים עם זה, ברמה האישית והלאומית. לכן, זה מגביר את החשיבות של מה שאנחנו עושים בקולות. בעיני, כעת, פי עשר ופי מאה יותר חשוב להגדיר את הערכים שלנו".
