חלום ומציאות – תוכנית עבודה, מחשבות על כ"ט בנובמבר
היום חל כ"ט בנובמבר. בתוך מלחמה קשה ואכזרית המערערת תפיסות יסוד בישראליות ומעלה שאלות על קיומנו כאן אנחנו מציינים שבעים ושש שנה להחלטת תוכנית החלוקה באו"ם ב 29 בנובמבר.
בהקשר הזה, אנחנו מביאים את המהלך המעניין שקורה בתלמוד הבבלי במסכת כתובות דף קי עב – קיא עא, שמתחיל:
"תנו רבנן: לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר (ויקרא כה, לח): "…לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים […]"
אמירה חזקה על החיבור לאלוהים למי שדר בארץ ישראל. כלומר, צריך לחיות בא"י ולא לעזוב אותה. בהמשך אותה סוגיה העניין משתנה לאט לאט והשיא בהיפוך הוא הטקסט המדבר על שלוש השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל:
"[…] דאמר ג' שבועות הללו למה?
אחת שלא יעלו ישראל בחומה
ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם
ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי".
כלומר, אסור לעלות בחומה, חומת ירושלים או כחומה – עליה המונית לא"י.
ישראל הופכת תוך כדי הסוגיה לחלום, לרעיון מופשט, לאידאל שיושג רק בעתיד הרחוק מאוד. וזה היה המצב, בעצם, במשך מאות שנים. גם אם יש עליות לארץ ונסיונות להגיע, הם מצומצמים ונחלתם של מעטים.
זה היה נכון עד הקמתה של התנועה הציונית. וכך הרצל כותב במדינת היהודים:
"אין בן אנוש עשיר או בעל עצמה היכול להעתיק עם שלם ממקום למקום. רק רעיון יכול לעשות זאת. לרעיון המדינה ודאי יש עצמה כזאת, היהודים חלמו חלום זה משך הגלות הארוכה. הסיסמא עתיקת היומין שלנו היא 'לשנה הבאה בירושלים'. עכשיו עלינו להראות שחלום רחוק זה יתורגם לרעיון בהיר ומזהיר".
והוא ממשיך: "התוכנית כולה בצורתה היסודית היא פשוטה לאין שיעור… תינתן נא לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו על פני האדמה, שיספיק לצורכי עמנו המוצדקים; לכל השאר נדאג בעצמנו… למשימה זו, הפשוטה ביסודה והמסובכת בביצועה, יוקמו שני גופים: אגודת היהודים והחברה היהודית… ".
אז איך מייצרים ריבונות? איך מתרגמים רעיונות ותקוות למציאות מורכבת וקשה ועקובה מדם אך גם מזהירה ומעוררת השתאות? ואיך מחזיקים בריבונות כשאנחנו עם שבמשך שנים רבות לא היה ריבון? זה קשה ומורכב ובעצם, מעמיד בפנינו את האתגר הציוני המלא. הציונות לא מסתיימת רק בעצם ההגעה לארץ בצור הפיזית ובנייתה של המדינה והחברה. החלק המשמעותי של המעשה הציוני הוא המעבר מהרעיון המופשט שמופיע בתלמוד הבבלי ליישום של המעשי של הרצל וחושב יותר, הבנייה של חברה ריבונית יהודית וישראלית, שמיישמת את הערכים גם המופשטים וגם המעשיים.
