לעלות את הנס על נס – דברים לחנוכה, מאת ליהרז פרומן, מנחת קולות

המטרה המרכזית של מצוות הדלקת נרות חנוכה היא פרסום הנס. הגמרא שואלת, אם למישהו יש כסף מוגבל, האם עדיף שיקנה נר לחנוכה או יקנה יין לקידוש: ”נר חנוכה וקידוש היום – מהו? קידוש היום עדיף, שהוא תדיר? או שמא נר חנוכה עדיף, משום פרסום הנס?" (בבלי שבת כג ע"ב). הכלל "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם" (משנה הוריות ג) קובע עקרונית שמצוות יותר שגורות מתועדפות על פני הנדירות יותר. עם זאת, הגמרא קובעת כי על אותו האדם להוציא את כספו על נר חנוכה, שכן החשיבות שלו בפרסום הנס גוברת על הכלל ש״תדיר קודם״ ומתעדף אותו.

לרוב, התורה נלחמת בנטייה האנושית לחפש אחר פרסום והחצנה. "אמר ר' יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין״ (בבלי תענית ח ע״ב). כלל זה חשוב במיוחד היום, כשאנו מעניקים משקל עודף לפרסום על פני מהות. אך אולי בשונה מהישגים אישיים, נס ראוי לפרסום – בקול רם, בחלון ראווה, ברשות הרבים.

העובדה שהפרסום תלוי בלהבה מתלקחת מחדדת את הייחודיות שבנס. הרי כל להבה, גדולה ככל שתהיה, סופה להתכלות. במעשה של הדלקת הנר, אנחנו שמים את כל יהבנו ברגע הזה, העכשווי, ויוצאים איתו בראש חוצות. נכונות להתמסר לרגע חולף זה של פרסום הנס, יש בה שיעור חשוב. הרי גם אם תחזיות קשות יתגשמו בשלב כלשהו, הזמן עד להתממשותן, שבו הכל היה טוב, הוא גם ממשי – וחשוב לנצלו. רובנו מוציאים פוליסות ביטוח ואף לעתים נאלצים להיעזר בהן, אך האם עובדה זו מבטלת את חשיבותו של הזמן שבו הכל התנהל על מי מנוחות? ומה לגבי המחיר שאנחנו משלמים עד לפרעונו? נכון, האור רגעי והוא ייגמר, אבל כרגע הוא פה, הוא קיים, והוא ממשי.

גם בימים אלו, קורה לנו הרבה טוב, ניסים גלויים וניסים שגורים. כל הזמן. בחנוכה, דווקא בימי שיא החושך, יש להאיר ולפרסם כל נקודה של טוב. זהו צורך קיומי, אקוטי, שמחזיק אותנו כפרטים וכחברה. כדברי הגמרא, עלינו לתעדף אותו: אם יש לנו מעט משאבים, יש להפנות אותם להארת הטוב. לעמוד בכיכר העיר ולצעוק שהנה, למרות הכל, החיים.

ונסיים בשיר חדש של אביב בכר, שמאיר את הימים האלה:

"ואיך קמים מתוך השבר

איך מאמינים בטוב

כשהוא נלקח ממך ביום אחד…

וכבר מזמן לא מבקשים ניסים

אבל רק אם אפשר להיות בחושך להבה בוערת

אני עכשיו מבקש בתפילה

שתשמור על כולם על הים הזה של האנשים

שתפתח להם עיניים לראות

שהכל זה נס

הכל"

חג שמח לכולם!