השבוע הסתיימה תוכנית העמיתים לשתי הקבוצות בהנחיית צורית בוסיקלה וליהרז פרומן ובניהולה של נועה פרבר.
הנה דברים שכתבו שני בוגרי התוכנית מירב שטיינברגר ארנולד ומולי הורביץ:
משהו בתוכנו השתנה.
נכנסנו אל הדרך הזו עם סקרנות, אולי גם עם חשש וספק,
ולאט־לאט מצאנו בית – לא בית של קירות, אלא של מילים, של שיחה, של הקשבה, של פתיחת הלב. בית עם מקום לכולנו
למדנו להיפגש עם טקסט ומתוכו לפגוש את עצמנו.
לשאול לא רק מה כתוב, אלא מה נכתב על לוח הלב שלנו.
להתבונן בעולמנו מתוך עיניה של שפה עברית עשירה ורב דורית, מתוף דף של גמרא, מתוך שיר עברי, מתוך עיניהם של חברינו למסע.
מצאנו את הקול שלנו – לא כיחידים בלבד, אלא כקבוצה.
קבוצה שיודעת לדבר על אחריות, על מנהיגות, על שייכות.
קבוצה שלומדת לא רק רעיונות – אלא לומדת את עצמה.
משהו איתנו כאן –
ברגע של הקשבה, בשיחה אמיצה, בהחלטה קטנה שמביאה שינוי גדול.
משהו איתנו כאן –
ואנחנו יוצאים איתו אל החיים.
