מתי בפעם האחרונה עודדו אתכם להיכנס ללב של דיון זהותי סוער – כזה שהוא גם מכבד, גם מעמיק, וגם נוגע עמוק בשורשים של מחלוקות ערכיות וזהותיות?
מפחיד ומאתגר, במיוחד בתקופה כזו – לא?
אז זהו, שיש מקום כזה. והוא לא רק לא מפחיד – הוא מופלא ומעצים.
בית מדרש קולות.
הצטרפתי למסע של 12 מפגשי לימוד, שבת משותפת וסמינר בן יומיים.
במרכזו – חבורה נדירה של אנשים טובים, אנשי עשייה מכל תחום אפשרי, כאלה שבכל פגישה הצליחו לגעת, לשאול, ולהקשיב באמת.
לצידם – מנחה שהיא לא פחות ממדהימה: מלאה בידע, בשמחת חיים מתפרצת, וביכולת להוביל דיון מורכב ומדויק, עם רגישות אמיתית לכל משתתף.
מאחורי הקלעים – מעטפת ניהולית ולוגיסטית מדויקת ומלאת לב, שלא פספסה אף פרט – מהשיחה האישית ועד הארוחה הבאה.
למדתי. החכמתי. חשבתי הרבה.
והחלטתי לא להשאיר את הדברים רק בראש – אלא לתרגם אותם למעשה.
אבל אולי יותר מהכול – מצאתי פתאום, באמצע החיים, חבורה חדשה של חברים. כאלה שאני מקווה – ואעשה הכול – שישארו כאלה לתמיד.
זכיתי.
